מפגשים מהסוג הכרישי
מגזין ים
=

     
                                ן

     
מגזין ים
גיליון 101, יולי אוגוסט 2006
מאת: אמיר טיטו
צילום: אמיר טיטו ויוחאי זייד

 

"מי שמשנרקל עם ה- Oceanic הוא טיפש, אמיץ או שילוב של שניהם", מדווח שליח "ים", אמיר טיטו, שזה לחזור עם סיפור על מפגש בלתי נשכח עם ה- Oceanic Whitetip Shark, באחד מאתרי הצלילה המרהיבים ביותר בים האדום, כ-320 ק"מ דרומית לשארם- שונית האלפינסטון.


ספארי צלילות בים האדום הינה חוויה בלתי נשכחת. צוללים ישראלים מכירים לרוב את הפלגות הספארי שיוצאות למצרי טיראן, ראס מוחמד והאי גובל, אתרים המעניקים חוויית צלילה בלתי נשכחת ורבות כבר נכתב עליהם בעבר. אך ישנם אתרים נוספים, דרומיים יותר, פחות מתויירים אך מרהיבים ביופיים.
אותם אתרים דרומיים, הנחשבים לפסגת אתרי הצלילה בים האדום, הם איי האחים והדדלוס, שוניות סנט ג'ון והאלפינסטון.
לצערי (ולצער צוללנים ישראלים רבים) איי האחים והדדלוס סגורים בפני צוללנים המחזיקים בדרכון ישראלי. גם כך, אתרי הצלילה האחרים באזור יכולים לתת סיפוק של שעות צלילה רבות, אשר תיאורן יצריך כתיבת ספר.
על כן, החלטתי להתמקד בכתבה זו בחוויותי מהצלילות באזור שונית האלפינסטון ועל מפגש עוצר נשימה עם כרישי ה Oceanic Whitetip Shark .

בכדי לארגן דייט עם Oceanic Whitetip Shark יש להירשם לספארי צלילות המפליג דרומה לכיוון הגבול עם סודן. ספארי כזה דורש התארגנות שונה במקצת מספארי רגיל. ספארי דרומי בדר"כ ארוך מספארי רגיל בסיני (שבעה ימים ומעלה), ומבצעים בו בין שלוש לארבע צלילות בכל יום. בנוסף, בהפלגות דרומיות ארוכות - איכות הסירה, גודלה ומיומנות הצוות המפעיל הינם גורם קריטי להנאה שכן לא כל סירה מתאימה להפלגה הארוכה דרומה. בחרתי לבצע את הצלילות הראשונות שלי בדרום מצרים במסגרת חבילת הספארי שמארגן אילן ורד. הבחירה הוכיחה את עצמה מכיוון שלאילן יש ניסיון רב בארגון של ספארי צלילות במצרים וירדן וקשרים טובים מאוד עם הגורמים הרלוונטיים, ובנוסף צוות מדריכים מקצועי ואיכותי.

האלפינסטון
320 ק"מ דרומית לשארם ממוקם ריף קטן שמושך אליו, כמו מגנט רב עוצמה, צוללנים מכל העולם. הריף נתגלה בשנת 1830 בעקבות מיפוי תעלת סואץ וסימון נקודות שיכולות להוות סכנה לאוניות המשייטות לאורך חופי הים האדום. את המיפוי ביצעה חברת "מזרח הודו הבריטית" בראשותו של גנרל מורסבי שקרא למקום "האלפינסטון" על שם ג'ון אלפינסטון ה- 12 שהיה מושל בומבי באותם השנים.

לא לחינם נחשב האלפינסטון כאחד מאתרי הצלילה הטובים ביותר בים האדום. מיקומו הייחודי (במרחק של 12 ק"מ מחופי אבו דאבאב) מקנה הרגשה דואלית בה מעבר לכתף אחת פרוסים קירות אלמוגים מרהיבים ומעבר לכתף השנייה מפטרלים כרישים המזכירים לנו שאנחנו מרוחקים מספיק מהחוף ונמצאים כרגע בטריטוריה של הדגים הגדולים.
מיקומו המיוחד של הריף וזרמי המים החזקים באזור מצריכים תכנון צלילה טוב וניסיון צלילה באתר, הן של המדריכים והן של הצוללים, אך בעיקר של משיט הזודיאק שצריך לדעת בדיוק היכן להוריד את הקבוצה. גם אם נקודת הירידה מהזודיאק מדויקת, צריכה הקבוצה לבצע ירידה מיידית (ירידה שלילית) לקרקעית, ומי שמתמהמה ימצא את עצמו מתרחק מהקבוצה בתוך מספר שניות לעבר הכחול.

הריף בנוי בצורת אצבע מצפון לדרום עם קירות אנכיים בצד המזרחי והמערבי, המגיעים עד לעומק של 70 מטר. הצד הצפוני והצד הדרומי מייצרים כתף רדודה יותר המעמיקה עד ל 30 מטר. כבר בתחילת הירידה ניתן להבחין בשילוב הנפלא של קיר אלמוגים צבעוני הנוגע בכחול אין סופי. בתזמון נכון, ניתן להבחין בלהקות ברקודה, וכשהמזל מאיר פנים רואים גם להקות של כרישי פטיש.

כמו לכל אתר צלילה מיוחד, גם לאלפינסטון משויכת אגדה מיסטית המספרת שבעומק 60 מטר ניתן למצוא סרקופג (ארון קבורה עתיק) של אחד הפרעונים האבודים. הסרקופג נמצא מתחת לאחת הקשתות הנמצאות בעומק של 50-70 מטר, וצוללנים שירדו לשם מספרים שממש ניתן לראות במערות צורת מלבן המעידה על הימצאות הארון בעבר ואולי אפילו בהווה. בהתחשב בכך כי לפרעונים לא היה ציוד צלילה או יכולת אחרת לרדת לעומק של 60 מטר מתחת לפני הים, ההסבר המתבקש להימצאות הארון מיוחס למספר ממצאים אחרים השייכים לעידן הקרח האחרון בו פני הים האדום היו נמוכים בהרבה מהנקודה העכשווית, ולכן אם אכן מדובר בארון קבורה הוא כנראה שייך לעידן אחר לגמרי.   

                   

  

הכריש
לאלפינסטון נמשכים מספר רב של "חיות גדולות" ביניהן להקות כרישי פטיש, ברקודות ודולפינים, אך בתקופה שבין ספטמבר לדצמבר ניתן לראות טורף אחד ויחיד , המרחיק כל מי שמנסה להתקרב לאזור. 
ה- Oceanic whitetip Shark שומר על טריטוריית האלפינסטון בצורה קנאית וייחודית, האופיינית לחיה טריטוריאלית. במשך יומיים שוטטו להם כתריסר כרישים במרחב ההיקפי של הריף, ונוכחותם הורגשה כמעט בכל שלבי הצלילה הרדודה (בתחילת ובסיום הצלילה), בעיקר בקרבת הסירות שעגנו באזור.

צוללנים שפוגשים כרישים בסביבתם הטבעית מדווחים כמעט תמיד על חוויה בלתי נשכחת. מרתק להתבונן בחיה שבמשך שנים רבות שלטה בים ועכשיו מתחילה להיות נדירה ואף נכחדת. מועדוני צלילה ברחבי העולם הבינו את הפוטנציאל הכספי הגלום ב"מפגשים מהסוג הכרישי" והחלו משווקים חבילות צלילה הכוללות האכלת כרישים, צלילות לאתרים בהם שוכנים כרישים כדרך קבע ואף צלילות כלוב במפגשים עם הכריש הלבן. למרות שביצעתי צלילות בלתי נשכחות מסוג זה בעבר (כריש לבן בדרום אפריקה, כריש לוויתן במוזמביק, Whitetip, Wobbegong & Grey Sharks בפיגי ובאוסטרליה, כרישי גלפאגוס בגלפאגוס, Nurse Sharks בתאילנד ו bull shark בקוסטה ריקה) אני מוכרח לציין שלמרות הניסיון שצברתי בצלילות ושנירקולים עם כרישים, ולמרות הביטחון שנצבר עם השנים - המפגש עם ה Oceanic whitetip shark היה אחד המרתקים בחיי וזאת מבלי לנסות להאכילו.

מפגשנו הראשון עם ה Oceanic היה כאשר חזרנו מהצלילה הראשונה וזיהינו את סנפיר הגב המפורסם בקרבת הסירה. מבלי לחשוב יותר מידי זרקנו את ציוד הצלילה על ריצפת הסירה וקפצנו למים עם ציוד שנירקול בלבד. מה שלא ידענו לפני אותה קפיצה, ומה שכל מי שנפגש בעבר עם ה Oceanic כבר יודע, הוא שמי שמשנרקל עם ה- Oceanic הוא טיפש, אמיץ או שילוב של שניהם. הכריש מתייחס למשנרקלים בצורה שונה לגמרי מאשר לצוללנים. כשהכריש החל לבחון עם פיו את הסנפיר שלי הבנתי, בדרך הקשה, שמעכשיו אני מפסיק להתנהג בטיפשות, ולמים של האלפינסטון אני נכנס רק עם ציוד צלילה! אם זה במטרה לצלול באתר או לרדת לעומק של 5 מטר מתחת לסירה ומשם להתבונן בכרישים. ואכן כך, רשומות לי במחשב הצלילה 3 צלילות, שעה כל אחת, בעומק של 5 מטר מחזיק בחבל המשתלשל מהסירה שבקצה התחתון שלו קשורה משקולת. בצלילות המרתקות האלו כרישי ה Oceanic חלפו על פנינו כשהם מודדים ובוחנים אותנו עם עיניים סקרניות וחיוך לא ברור. בכל יעף, חשנו שמדובר בחיה סקרנית שמתקרבת לראות קצת יותר מקרוב במי מדובר, אך לאור העובדה כי שאר החיות מרגישות לא רצויות בטריטוריה שלהם כך גם אנו היינו צריכים להרגיש הן כצוללנים ובמיוחד כמשנרקלים. התחושה של כריש שט לכיוונך הינה דומה לתחושה של נהג בתחרות אומץ כאשר 2 מכוניות נוסעות אחת לכיוון השניה במטרה לראות מי יסטה ברגע האחרון. בעוד שבתחרות המכוניות הינך יכול להסיט את הרכב בכל שלב, במקרה של כריש המתקרב לכיוונך כל שנותר לך הוא לקוות שהאחרון יסטה ממסלולו בשלב כלשהו. עם זאת מוזר לגלות כמה האחיזה בחבל מעלה את תחושת הביטחון.

 

              

 

לא רק אנחנו הרגשנו מאויימים - באחת הצלילות הבחנו בברקודה "מסכנה" שהתרחקה מהריף ומצאה מסתור מתחת לסירה שלנו. בכל פעם שהחליטה כי השטח פנוי ורצתה לצאת לשחייה בים הפתוח התחילו לסגור עליה הכרישים והיא נאלצה לחזור ולהתחבא מתחת לסירה עם הסנפיר מקופל בין הרגלים.

כל צלילה שביצעתי בריף לוותה ברגשות מעורבים. מצד אחד אני נמצא ליד ריף חלומי ועוצר נשימה, מצד שני הייתה בכל צלילה את הציפייה לסיים ולחזור לספינה במהרה, על מנת להחליף מיכל ולהמשיך ב"צלילת החבל" ולראות את הכרישים במרחק של מטרים בודדים, לפעמים אף במרחק של נגיעה. גם החזרה מהריף לסירה אינה פשוטה. בין קיר הריף לסירה פטרלו לרוב הכרישים. בספארי צלילות כמו בספארי עם חיות יבשה באפריקה -  גודל הקבוצה "הנטרפת" משפר את מצבך באופן סטטיסתי, ולכן הצלילה חזרה לסירה תמיד התבצעה בקבוצה צפופה ובקצב הכי מהיר שניתן מבלי לבצע תנועות סנפיר חריגות. המצב דומה לימי המלחמה הקרה בו עורק סוביטי צריך לשרוד את 100 המטר בין מזרח ברלין למערב ברלין.
בכל צלילה שביצענו ראינו בין שלושה לשמונה כרישים בו זמנית. באחת הצלילות אף זכינו לראות כרישה מלווה בעשרות דגי pilot ששחו איתה במבנה מרתק. כאשר הטבח היה מקיש על הסולם על מנת לסמן לנו שארוחת הצהריים כבר מתקררת על השולחן, הכרישים שמעו גם הם את הנקישות והתחילו להתקרב לסירה כאילו הבינו שהאוכל מחכה גם להם.

מאז החזרה לארץ חוזרות אלי המראות מאותם "צלילות חבל" נפלאות. ממש לא יאומן שצלילות בעומק של 5 מטר נחשבות בעיני מהמוצלחות שביצעתי בחיי. כנראה שבאלפינסטון, העומק לא קובע.

מומלץ בחום!!!

חזרה